היה זה בעוד יום נעים ורגיל לכאורה. אלכס הכפרי הפשוט החליט באותו יום לעשות שינוי, שנים רבות, יום יום הוא נמצא בקו בית – עבודה כפרית וחוזר חלילה. מהרהר אלכס לעצמו: חיי, חד גוניים, פעם אחת אני רוצה לראות והרגיש איך וכיצד החיים העירוניים בעיר מערבית מודרנית. אמר ועשה, לקח את סוסו ורכב עליו בואכה העירה. שם הפתח העיר ראה הוא מסעדה מפוארת. מחליט הוא להיכנס מבלי להתחייב.. לצפות מהצד מבלי להפריע. יושב הוא בשולחן צדדי ומביט בחצי עין של 'שולחן פרטי' ובו יושב לו בניחותא אדם הנראה מהעשירון העליון. נגשת המלצרית אל אותו אדם ושואלת אותו בחיוך מסחרי, מה אדוני רוצה היום לארוחת צהריים? עונה לה היא " אני אוהב דגים!" חשב לתומו אלכס כנראה עוד מעט תניח המלצרית על שולחנו אקווריום ובו דגי זהב המבלים במים להנאתם. אותו אדם יביט בהם בחיוך אוהב, אולי גם ישיר להם שירי אהבה… ייתן להם מעט אוכל בקיצור יתנהג עמם כמו שאוהבים מתנהגים. אך הנה לתדהמתו לאחר כמה דקות מגיעה המלצרית כשחיוך נסוך על פניה ובידה מגש מפואר כשעליו מונחת צלחת ובה דג צלוי על מצע ירקות העונה ומניחה את הצלחת קרוב וסמוך ליד אותו 'אוהב'. אלכס היה בטוח שאותו 'אוהב' יתעלף מידית! אך הנה לתדהמתו עיניו מתעגלות , נחירי אפו נפתחים, ביד אחת מזלג ובאחרת סכין ונועץ את הסכין למעמקי הדג, מנסרו, חותכו בסכין ונועץ את המזלג בנתח העסיסי ואוכל ובולס להנאתו ומהנהן בקולות הם… הם… טוב הדג הזה.
אבסורד כזה בכל ארבעים שנותיו הוא עוד לא ראה! מיד זינק הוא אל עבר אותו אדם וזעק עליו: אתה לא מתבייש, אתה אוהב דגים? שקרן וחוצפן שטנא דגים כמוך לא פגשתי מעולם!מי שאוהב דגים יוציא ואתם ממקור חיותם? ייתן לדייג לחבוט בראשו כדי להמיתו? ובמקום להצטער על מות אוהבך אתה מאפשר לטבח לצלותו , לפזר מלח על הפצעים, ולא רק זה אתה במקום לבכות ולילל על מות אהובך… במו ידיך הוספת חטא על פשע, עשית וידוא הריגה עם סכינך, ניתחת את גופת הדג האומלל לנתחים ופשוט בלי בושה אכלת אותו ומצצת את העצמות!! ואתה עוד לא מתבייש לשקר ולומר: אני אוהב דגים?! צריך היית לומר: "אני אוהב עצמי , דרך ועל חשבון הדגים… ( משל עממי עתיק).
משל עממי ומוכר זה, מוקדש לאוהבים את עצמם, למאוהבים בעצמם דרך המאפיינים של השני. נשמיע לעצמנו את השאלה: מה זאת אהבה ? כלומר מה זאת תאווה.. לכאורה הם מאד דומות אהבה ותאווה, אולי אפילו מילים נרדפות. אני אוהב בגלל שאני תאב, אני אוהב/ת אותך בגלל ש… את/ה : יפה, חזק, עשיר, חכם, מרשים, פוטוגני, מקושר, מוכשר, וכו'. אך לתפיסת היהדות אוקיינוס שלם מפריד וחוצץ בין אהבה לתאווה! אהבה זו לא תאווה חד וחלק! אהבה מתחילה באות א' ואילו תאווה מתחילה באות ת', ביניהם מפרידות כל אותיות ה א'-ב'! כלומר שהמרחק בין אהבה לתאווה הוא כל כך גדול שהוא ממש דבר והיפוכו. ומדוע?
התשובה היא פשוטה לכל ילד באשר הוא, והיא: הבנה פשוטה, אם אני אוהב פרח אני לא קוטף אותו ממקור חיותו, אם אני אוהב ציור אני לא קורע אותו, אם אני אוהב ציפור אני לא לוכד אותה בכלוב, אם אני אוהב דגים אני לא יאכל אותם!
אם יאמר לך אדם ' אני אוהב אותך' בגלל שאתה יפה או עשיר וכד' לא בטוח כלל שהו אוהב אותך, יתכן שהוא פשוט מאוהב בעצמו מאד. אתה כרגע מספק את צרכיו כמובן שכדי לספק את צרכיו הוא יהיה חייב בתמורה לספק את צרכיך אך לא מאהבה אלא – כתשלום לשם כך שהוא יהיה האיש הכי מקסים בתבל. הכי אוהב , מפרגן, מתחשב ומפנק. הוא יראה ויאמר לך בלי סוף כמה את/ה מתוק/ה ומקסים/ה פשוט נזר הבריאה … לשם אהבה/תאווה זו הוא יהיה לעת מצוא: משורר, פייטן ורומנטיקן בלתי נלאה.. אך זהירות לא להתרגש יתר על המידה! לא להסתנוור, זה זמני בלבד! יתכן שהתוקף יפוג, כאשר הוא יתרגל, ומדוע? למה נדיר למצוא אהבה לאורך זמן?
התשובה לכך היא: שאחד מסוגי הריגושים הגדולים ביותר זהו הריגוש לחדש. חדש הוא מהריגושים החזקים ביותר לאדם. שנה חדשה, מכונית חדשה, בית חדש, בגד חדש וכו' . האדם נמשך לחדש כל עוד הוא חדש. אך האויב מספר אחד של ריגוש החדש הוא: ההרגל! לכן רגש שמו רגש – רגע אש, חולף ומתפוגג. ממילא יתכן שכל ההתרגשות הראשונית – הירח דבש, הוא לא בדיוק לאורך זמן. בדקו וראו הרבה משירי אהבה מלאי הם: אכזבות וצער פרידה, קנאה וחוסר אמון: לבבות שבורים , דמעות וכאב אין סוף. ממש שירי אהבה – אכזבה.. כי הרציונל העומד מאחורי אהבה- תאווה הוא: אני לא אוהב אותך, אלא אני אוהב את מה שאני מקבל ממך. חשוב להבהיר מותר לנו ורצוי גם לקבל בזוגיות, זוגיות בנויה מלתת ולקבל, אך זוגיות אשר בנויה רק מההתרגשות סיפוק הצרכים בלבד, טבעה בדרך כלל לחלוף.
אנו לא באמת יודעים או שמים לב בהבדל המהותי והתהום הפעורה בין אהבה לתאווה. בעקבות כל כך הרבה אכזבות, פרידות וגירושין, יש היום הרבה מאוד אשר פוחדים לאהוב! מתוך חשש שלבסוף הכל יתנפץ על סלע המציאות, והלב הוא הרי לא מקרר או ארון אשר פותחים וסוגרים אותו כל הזמן.
שלמה המלך החכם באדם מלמדנו את העוצמה האדירה של אהבה: "כי עזה כמוות אהבה, – רשפיה רשפי אש שלהבתיה, – מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה, אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו" (שיר השירים ח)
מהי אם כן באמת אהבה? מהו הכח האנרגטי הזה החזק ביותר בעולם? האם אהבה היא רציונאלית – לוגית אשר מקורה בבמוח האדם, או שזו תחושה רגשית אשר מקורה בלב האדם? היש נוסחה לשמר אהבה לנצח אולי יותר מכך שתתחזק משנה לשנה?
יש בשיטת הפסיכולוגיה נוהל שנקרא "אפרת" שזה ר"ת אירוע פרשנות רגש תגובה, ואני אסביר, בכל זמן נתון מסתובבים וקורים סביבינו ארועים שאותם לכאורה לא אנחנו יוצרים וגם נעשים ללא רצונינו או שליטתינו,אבל לאחר האירוע שמתרחש לנגד עינינו או אז הוא חודר לתוכינו ואז מתחיל שלב שני, הפרשנות כל אדם לפי אישיותו ודרכיו בתוספת עברו נותן פרשנות אחרת לאותו אירוע , לאחר שפירשנו את האירוע אז מגיעים השלבים הסופיים הרגש פועל לפי פרשנותינו ומכאן מגיעה התגובה הפיזית והאחרונה,
איך זה קשור לזוגיות ואהבה?
אז ככה,
מה ההבדל הלוגי בין אוהב לשונא? התשוב היא : נקודת המבט של כל אדם היא מכלול של מעלות וחסרונות. כאשר אתה אוהבו ומחבבו אתה מזהה בחיובי שבו ומתעלם מהשלילי שבו. ואילו כאשר אינך אוהבו אלא שונאו, אתה מזהה אותו בשלילי שבו ומתעלם במודע מהחיובי שבו. כך שאין פלא למה אתה שונא אותו. אם כן אמור מעתה אם אתה היית מנסה לחשוב על הזולת בצורה חיובית, מנסה לזהות בשני את מעלותיו ולהתעלם לרגע מחסרונותיו, התוצאה היא שאתה מפסיק לשנאתו וככל שתתמקד יותר ויותר בתכונותיו הטובות ולדונו לכף זכות בחסרונותיו, אתה אט אט תחוש חיבה אליו ולבסוף אתה תהיה אוהבו! והיפוכו בשנאה.
אבחון זה רואים בדרך כלל בין לפני הנישואין לאחרי… לכן לא כדאי כל כך להתפעל מהכרת מעלותיו של בן הזוג לפני הנישואין כי זה תהליך טבעי הנקרא "עיוות מיימדים" כאשר משהו או מישהו מוצא חן בעינינו חיצונית אנו במודע מכוח ההתרגשות מתפעלים מהחיובי ומתעלמים מהשלילי. אך עיוות זה מחזיק מעמד עד חודשיים אחרי החתונה… ואז מתחיל תהליך הפוך של התעלמות מתכונותיו והתמקדות בחסרונותיו.
למדנו בספר משלי "על כל פשעים תכסה אהבה" כאשר אוהבים לא רואים את החסרונות. לכן הדרך לאהוב באמת לאחר הנישואין היא לזהות ולרשום לעצמנו כמה מן המעלות והתכונות החיוביות שיש לבן זוגנו, ונתפעל מכך ואז האהבה תבנה מהערכה והוקרה מאיכויותיו של בן זוגנו. כלומר מה אנו אוהבים בו לא מה אנו מקבלים ממנו. ואו אז זה יעורר גם את רגשותינו ולא רק במוח אלא בעיקר בלב. זו הכוונה בפסוק "ואהבת לרעך כמוך" כמו שבאופן טבעי ההסתכלות שלך על עצמך חיובי (בד"כ) ,למרות שאתה יודע שהשלמות ממך והלאה.. כך באותה מידה ראה זאת בחברך. ואז אם נקיים את החלק השני: היישומי, נפרגן לו במילים – נספר בשבחו, התוצאה היא: הנאהב יחוש הערכה , מזהים אותו בצד החיובי שבו, אוהבים אותו, הוא יחוש נאהב. הוא לא יישאר שאנן…"כמים הפנים אל הפנים כך לב האדם לאדם" כמו שאתה חושב עליו כך הוא בהדדיות יחשוב עליך ויחזיר אהבה. זוהי אם כן התשובה , התשובה היא שאנו בוחרים אם לשנוא או לאהוב הכל תלוי בנקודת המבט.
יש חשיבות מיוחדת לומר לו בפה מלא ובמאור פנים בלי קמצנות במילים… ובלי הגבלה אלא שוב ושוב , יום יום ולא להניח שבן זוגנו יודע שאנו מעריכים אותו… כמו אותו גבר שענה לרעייתו שהתלוננה שהוא לא מחמיא לה ואמר לה, אשתי היקרה, אני אוהב אותך מאד עד להודעה חדשה, אם יכול שינוי אעדכן אותך…, ככל שנרבה לומר זאת נווכח א. שאהבתנו אליו תגבר מיום ליום ב. הדדיות אהבתו אלינו תהיה בהתאם, נמצא אם כן שלא מספיק שאנו אוהבים היום, אנו צריכים לדעת כיצד לאהוב גם מחר. לתובנה זו יש לעשות 'שיעורי בית' שלא רק נאהב אלא גם נרצה לאהוב.
יבוא וישאל השואל אם כן כל אחד יכול להנשא עם כל אחת, לחשוב חיוב עליו ומיד יאהבו לנצח?? התשובה לכך היא: ברמת העקרון חיובית, אך בפרקטיקה המציאותית לא בדיוק כולם בעלי דרגה כזו, ולמה? : א. מפני שרצה הבורא את שלמות האדם והאדם אינו שלם עד שינשא לבן זוגו, ולכן כמעט ולא שייך אדם רווק ברמת שלמות כזאת, כי רק ע"י החיבור עם בת זוגו יגיע לשלמותו, וזהו רצון הבורא
ב. מפני קיום העולם, ברא הבורא מוטיבציה לאהבה זוגית ושמה: משיכה בין המינים. הרי איש ואשה שונים הם בתכלית השינוי בקצב, בשכל וברגש. לולא המשיכה בין המינים היה העולם שמם לחלוטין… לכן נצרך שימצאו חן האחד בעיני השני. כאשר בונים תא זוגי בצורה הנכונה וכשהקשר מתחיל נכון . אזי בורא עולם ממציא חן האחד בעיני השני, למטרת הנישואין. לכן יש חשיבות שתיווצר בינהם כימיה והתרגשות. אלא טבעה של כימיה והתרגשות לחלוף. לא בכדי רגש שמו רגש מלשון רגע אש.חשוב אם כך ללמוד ולהפנים את יסודותיה הלוגים של האהבה עוד טרם יפוג תוקף החן וההתרגשות הראשוניים ולא נמצא את עצמנו מול שוקת שבורה. אלא אדרבה נבנה את האהבה נדבך על גבי נדבך. אם נחשוב כך נתחיל לאהוב מחדש נחדש ונתחדש באהבתנו לנצח.
אמר פעם חכם אחד: כאשר אהבה אינה מבוססת אומרים אני אוהב אותך מפני שאני זקוק לך, כאשר האהבה מבוססת אומרים אני זקוק לך מפני שאני אוהב אותך…